עוד מידע ― עִברִית

Ingrown toenails הם די נפוצים, מהווים כ‑20 % מבעיות כף הרגל בטיפול ראשוני, ומשפיעים לרוב על הבוהן הגדולה. הם נפוצים יותר אצל גברים צעירים, לעתים קרובות בגלל האופן שבו הם מטפלים בציפורניים ובנעליים שהם נועלים. טיפולים פשוטים ללא ניתוח כוללים התאמת נעליים, ניהול זיעה ופטרת ציפורניים, והנחת כותנה או חוט דנטלי מתחת לציפורן החודרנית. במקרים קלים עד בינוניים, אפשרויות כמו גבס של כותנה או הדבקת קפל הציפורן עשויות לעזור. מטרת הניתוח היא למנוע מלוחית הציפורן לחפור לתוך קפל הציפורן, להפחית את הדלקת וההישנות. השיטה הכירורגית הנפוצה ביותר כוללת הסרת חלק מלוחית הציפורן. כריתת מטריקס, המונעת הישנות, יכולה להיעשות באמצעות ניתוח, כימיקלים או אלקטרוכירורגיה.
Ingrown toenails are quite common, accounting for about 20% of foot problems in primary care, often affecting the big toe. They're more common in young men, often due to how they care for their nails and the shoes they wear. Simple treatments without surgery include adjusting footwear, managing sweat and nail fungus, and placing cotton or dental floss under the ingrown nail. For mild to moderate cases, options like a cotton nail cast or taping the nail fold might help. Surgery aims to prevent the nail plate from digging into the nail fold, reducing inflammation and recurrence. The most common surgical method involves removing part of the nail plate. Matrixectomy, which prevents recurrence, can be done through surgery, chemicals, or electrosurgery.

Ingrown toenails (onychocryptosis or unguius incarnatus) היא בעיה נפוצה בציפורניים, הנצפית ברפואת עור.
Ingrown toenail, also known as onychocryptosis or unguius incarnatus, is the most common nail problem encountered in podiatry, general family practice, and dermatology.